חוקרים מאוניברסיטת MIT מצאו כי השיח האינטראקטיבי (conversation) ושל ה״הלוך ושוב״ בין הילד והמבוגר, הם היוצרים שינוי מוחי באיזורי שפה, וקריטיים להתפתחות השפה של ילדים, ולא כמות המלל המופנית אליהם.
במחקר הקליטו לאורך 3 ימים ילדים והורים ומדדו 3 מדדים – מס׳ המילים שהופקו ע״י הילד, מס׳ המילים שהופנו אל הילד ע״י המבוגר, ומס׳ הפעמים בהן ההורה והילד עסקו בשיח – conversational turns – מעגלי תקשורת הנפתחים ונסגרים.
מוחם של הילדים נסרק באמצעות בדיקת fMRI במהלך מטלת האזנה לסיפור. בילדים שהוריהם מרבים עמם באינטראקציה של הלוך ושוב, של שיחה, נמצאו הבדלים מוחיים באזורי שפה. אזור זה הראה פעילות רבה יותר לעומת פעילותו בילדים שהוריהם ממעטים עמם באינטראקציית הלוך-ושוב . אותם ילדים הראו הישגים גבוהים יותר גם בהערכת שפה שבוצעה להם. מתאם זה היה גבוה וחד משמעי מהמתאם בין מס׳ המילים שנאמרו לילד או שהפיק בעצמו.
מחקר זה חדשני בכך שמספק את עדות חדשנית לכוחם של ההורים להשפיע על התפתחות מוחם של ילדם באמצעות שיחות יומיומיות. הוא מחזק את חשיבותו של הקשר והאינטראקציה בין ההורה והילד להתפתחות המוחית ומדגיש את יכולתו של הקשר להשפיע על הביולוגיה של הילד.
לבד מתוצאותיו המשמעותיות של המחקר, מוסיפים החוקרים את חשיבותה של אינטראקציה זו לשכלול היכולות התקשורתיות של הילדים, יכולתם להבין את האחר ולהיענות באופן מותאם לסביבתם.
לקריאה נוספת לחצו על הקישור: