ימים אלו אנו עומדים בפני מציאות לא מוכרת סביב התפשטות נגיף הקורונה. תקופה זו מעוררת תחושות רבות עבורנו המבוגרים – חשש, פחד, בלבול, דאגה, חוסר ודאות ועוד. גם הילדים חווים את המורכבות של המציאות ומושפעים ממנה – הן במסרים שהם סופגים מהסביבה החיצונית והן מהוריהם. אנו חיים בתקופה בה הילדים ובני הנוער חשופים למידע רב שרובו אינו מותאם להם. חוסר המותאמות בידע אליו הם חשופים יכול להוביל לקושי לראות את הדברים בצורה מאוזנת ומציאותית ומכאן לקושי בהתמודדות יעילה. הילדים עלולים לפתח חששות, פחד ותחושת חוסר אונים.
ייתכן כי אחד המבוגרים המשמעותיים לילד נכנס לבידוד או אף הילד עצמו. בשני המצבים מדובר על סיטואציה שעלולה להיות מלחיצה ואנו ההורים יכולים לסייע לחזק את תחושת הביטחון של הילדים.
גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים עלולים לחוש את אותן תחושות ודאגות מתוך חשיפתם לסביבה ולתחושות שלנו המבוגרים, ויש לתת את הדעת בתקופה זו גם לצרכיהם הרגשיים.
בבואנו להביא את השינויים הללו בפני הילדים, חשוב לקחת בחשבון את יכולות הוויסות ועיבוד המידע החושי – רגשי שלהם, את החוויה הסנסורית שלהם ביחס לעצמם ולעולם, להתחשב ביכולת עיבוד והבנת המציאות, את רמת התקשורת והשפה שלהם וכן את הדרך שבה הם מתמודדים עם שינויים בשגרת היום יום.
אספנו עבורכם מספר דגשים על מנת לנסות ולהקל על ההתמודדות שלכם ושל הילדים :
- מידע: השאירו את הדברים פשוטים אבל כנים.
ילדים חשים את החשש, החרדה וההיסוס שלנו, המבוגרים. הם עשויים לחוש ולשים לב כאשר מבוגרים אינם כנים איתם. הם עלולים להגיב בהצפה או חוסר ויסות לנוכח הסברים ארוכים כמו גם לנוכח היעדר הסבר למצב. היות שהמצב כל כך עמום ולא ברור גם לנו המבוגרים, קל וחומר שהוא מעורפל עבור הילדים. בנוסף, קשיי השפה של מרבית הילדים, עלולים להקשות עלינו, המבוגרים להתאים את השפה באופן מדויק לרמתם כך שהמסרים אכן יועברו כפי שאנו רוצים עבורם.
כדאי לשוחח עם הילדים בצורה גלויה ופתוחה באווירה רגועה וללא הרחבה בפרטים רבים מדי ולהתאים את השפה לרמה ההתפתחותית שלהם. חשוב לענות תשובות ישירות על שאלות ישירות של הילדים. זיכרו שהילדים רואים וחווים את העולם דרך עיניהם של המבוגרים המשמעותיים שבחייהם ולכן על המבוגרים לתווך לילדים את המציאות (״נשארים בחדר כדי שנהיה בטוחים שאנחנו בריאים..״) ואת הדרך שבה אנו המבוגרים בוחרים להתנהג (״אני מתעקש שתשטוף ידיים כדי שנהיה בטוחים שהידיים שלך נקיות לפני שאתה אוכל״).
אם ילדכם הוא בעל רגישות יתר בערוץ האודיטורי, הוא עלול לקלוט מהסביבה אינפורמציה רחבה של עובדות, סכנות ועוד ולעיתים יעסוק בהם שוב ושוב כביטוי לחרדה ולמתח. מומלץ במצבים אלו להעביר לו מסר קצר, פשוט ומארגן ולאו דווקא להוסיף עוד מידע. חשוב לסנן את מקורות המידע עד כמה שניתן על מנת להפחית את ההצפה.
ניתן להשתמש בתמיכה ויזואלית של סמלים או תמונות עם ילדים אשר יכולים להסתמך עליה כעוגן שיספק הסבר או משמעות לדברים המתרחשים סביבו. ניתן להשתמש בסיפור חברתי המיועד למצב החדש על מנת לתת מידע ברור ומותאם לילדכם. - המנעו משיחות ״מעל ראשיהם״ של הילדים. לעיתים אנו חשים שהילדים אינם מבינים ומדברים לידם על נושאים קשים. חשוב לזכור שהילד חשוף למסרים הבלתי מילוליים של השיחה- לטון הדיבור, לעוצמה, לביטויים הרגשיים שבמלל. כמו כן, הם יכולים להבין חלקי מידע ומילים בודדות- דבר שעלול להעלות עוד יותר את המתח וליצור אפילו תמונה מפחידה עוד יותר מהמציאות. חשוב ששיחות מבוגרים יתנהלו בצורה פרטית ולילדים לספר הסבר ענייני ומרגיע ובו מה כן ניתן לעשות במצב הקיים.
- כדאי להגביל את הצפייה בחדשות בטלויזיה וברשתות החברתיות. גם אם המידע שמתקבל הוא אמין, עיסוק רב בהן עלול להעלות את סף המתח והלחץ של הילדים (וגם של המבוגרים) . כדאי לצמצם את כמות החשיפה של הילדים ולדבר עם ילדים גדולים יותר על הנזק שבחשיפה ממושכת.
- חשוב לתת מקום לדאגות ולרגשות שעולים אצל הילדים. יש חשיבות להקשבה פעילה כלפי הילדים. על מנת שהילדים יחושו מוגנים חשוב לתת שם לתחושות שלהם ולתקף אותם (״אני רואה שאתה כועס..זה באמת קשה להישאר בבית כל היום..״). לעודד אותם לשאול שאלות שאולי מתעוררות אצלם ולתת מקום ותוקף לכל תחושה שלהם. כאשר הם מרגישים שהם נראים ונשמעים הם יחושו יותר בטחון.
- כל אחד מאיתנו מגיב אחרת למצבים קיצוניים. שימו לב להתנהגויות של הילד כגון שינוי באכילה, שינה, יציאות ואולי אפילו התכנסות או פעילות יתר. חשוב להבין שהתנהגויות אלו טבעיות ולקשר עבור הילד בין ההתנהגות או הרגש שמביע לבין הסיטואציה החיצונית לדוגמא, ״אתה רגיל ללכת כל יום לגן, ועכשיו אתה לא הולך.. אני כאן כדי לעזור לך״. ייתכן שהילד אף יגיב למצב בחזרה לדפוסים קודמים כמו שימוש במוצץ, חפץ שזמן רב לא היה בשימוש ועוד. במידה ודפוס זה מסייע לו בויסות, חשוב לאפשר לו את הדבר ולאחר שיחלוף המצב החדש, תוכלו לחזור אט אט לשגרה.
- לשמור על שגרה עד כמה שניתן. גם אם אתם בבידוד, חשוב לנסות ליצור לוח שגרה בשיתוף הילדים במידת האפשר ושיכלול עד כמה שניתן פעילות ספורט או פעילויות מפיגות מתח אחרות. השגרה מחזקת את הביטחון שלמרות שהדברים שונים מהרגיל עדיין יש דברים שהם עוגנים עבור הילדים. חשוב לספק פעילויות שהילד אוהב שגם מותאמות לפרופיל התפקודי של הילד ומספקות פורקן מתח או תחושת ויסות והחזקה, לדוגמא, פעילויות סביב תחומי העניין שלו, זמני מסך תחומים, חפצים אהובים המספקים עבורו מרגוע. לעיתים יש צורך בהתאמת הסביבה של הבית על מנת לסייע בויסות במהלך ימי השהיה בבית לדוגמא, אזור שבו יוכל לנוח בפוף, שמיכה כבדה או אזור שבו יוכל לזוז ולהיות בתנועה ללא חשש לבריאותו כגון מזרן גדול בפינת חדר או אזור עם כריות רבות.
- נסו לייצר פעילויות משמעותיות בייחוד כאלו קשורות להתמודדות עם הסיטואציה. מתן תפקידים בבית מעניק תחושת שליטה גם אם התפקידים קטנים כביכול. אם יש בתפקיד מרכיב של תרומה למשפחה והוא מאפשר חוויית מסוגלות – הוא יהיה אפקטיבי עבור חוויית השליטה והיכולת. לדוגמא – תפקידים בסידור הבית, הכנת אוכל, יצירה, קשר עם המשפחה, חברים או אפילו הצוות החינוכי של הילד גם אם זה באמצעים טכנולוגיים.
- נסו להרבות עד כמה שניתן באינטראקציות מהנות, ההולכות בעקבות הילד, ובו יוכל הילד להביע את עולמו הפנימי. המרחב המשחקי, שאינו המציאות, ואשר משותף לו ולהורה – יאפשר הרגעה, הנאה משותפת וזמן איכות מקדם.
- תגובת המבוגרים למצב: המצב הרגשי של המבוגרים משפיע על האווירה בבית ומול הילדים. אם אתם, המבוגרים חווים פאניקה וכאוס מבפנים, התחושות יעברו אל הילדים והם יהיו עסוקים בדברים שאינם ניתנים לשליטה. אם אתם מודעים לדברים שמתרחשים אבל באופן רגוע שמשתף בחלקי מידע של דברים שכן ניתנים לשליטה, רמת החרדה של הילדים תרד. אם אתם המבוגרים חשים חרדה ומתח גם לנוכח השהות האינטנסיבית עם ילדכם והעומס הכרוך בכך כדאי לתכנן ולחשוב מי הדמויות שיכולות לסייע ולתמוך בכם ובילד כדי שתוכלו לנוח לסירוגין ולאגור כוחות, מומלץ לצאת לטיולי הליכה בטבע, להתעמל, מוזיקה, להשתמש בטכניקות הרגעה ונשימה כגון דמיון מודרך, מיינדפולנס ועוד. במקרה הצורך, מומלץ לפנות לקבלת עזרה מקצועית לסייע בתחושות שלכם המבוגרים.
בתקווה לבריאות וחזרה מהירה לשגרה
צוות ארגון DIR ישראל