מודל ה- DIR הינו מודל כוללני ואינטגרטיבי להערכה ולטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים בכלל וילדים על הרצף האוטיסטי בפרט. המודל הוא מודל התפתחותי – רגשי אשר פותח על ידי דר’ סטנלי גרינשפאן ז”ל וד”ר שרינה וידר בארה”ב מתוך מחקר ותצפיות על ילדים בעלי התפתחות תקינה ועל הוריהם וכיום מהווה אחד המודלים המובילים בארץ ובעולם לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים בכלל ובילדים על הרצף האוטיסטי בפרט. המודל מוכר כיום ע״י משרד הבריאות כמודל התערבות בילדים עם צרכים מיוחדים.

ילדים מתפתחים בכל תחומי התפקוד במקביל, ותחום התפתחות אחד מושפע ומשפיע באופן ישיר על משנהו

ההנחה הראשונה במודל ה DIR היא שילדים מתפתחים בכל תחומי התפקוד במקביל ותחום התפתחות אחד מושפע ומשפיע באופן ישיר על משנהו. זהו מרכיב ה- D Developmental של המודל.

גרישפאן ווידר מתארים תשע יכולות רגשיות – תפקודיות, שלבים התפתחותיים אשר מהווים בסיס להתפתחותם של ילדים תחילה ומבוגרים בהמשך. יכולות אלו מתפתחות בשנות החיים הראשונות כתוצאה מאינספור התנסויות אינטראקטיביות עם דמויות משמעותיות ומספקות את הבסיס להתפתחות ה”אני” , היכולת לתקשר עם העולם האנושי, החשיבה והיכולת לפתרון בעיות.

שלבים התפתחותיים אלה הם:

(1) וויסות עצמי, קשב ועניין בעולם.

(2) אינטימיות ויצירת קשרים;

(3) היכולת ליזימה ולתקשורת הדדית;

(4) תקשורת מורכבת ופתרון בעיות;

(5) רעיונות רגשיים;

(6) חשיבה רגשית וחיבור בין רעיונות;

(7) ממשחק לחשיבה סימבולית;

(8) חשיבה רב ממדית;

(9) חשיבה רפלקטיבית

ההנחה השנייה העומדת בבסיס המודל היא שכל ילד מגיע לעולם עם יכולות קונסטיטוציוניות אינדיבידואליות אשר דרכן ואיתן הוא קולט את העולם, מעבד אינפורמציה ופועל בו, זהו מרכיב
ה- I Individual differences של המודל. ההתבוננות על התפתחות על פי המודל מתבססת על הבנת היכולות האינדיבידואליות לקליטה ועיבוד של גירויים מן החוץ והפנים אשר משפיעות על האופן בו הילד חווה את העולם דרך ערוצי החוש השונים. לכל אחד דרך ייחודית לפעול ולנוע עם גופו בעולם. הבנת הדרך שבה כל אחד קולט ומעבד את העולם כמו גם פועל בו, מהווה את הבסיס להבנת עוצמותיו ויכולותיו של הילד/ההורה לצד אתגריו ולפיכך מאפשרת להתאים תכנית טיפול אשר תותאם לצרכיו הייחודיים של ילד ומשפחתו.

ההנחה האחרונה בבסיס המודל היא שההתפתחות של תינוקות וילדים על מרכיביה השונים (מוטורי, קוגניטיבי, שפתי, רגשי, חברתי) מתרחשת בתוך מערכות יחסים אינטראקטיביות עם האנשים המשמעותיים להם. זהו מרכיב ה- R Relationship based של המודל. אינטראקציות אלה, המותאמות ליכולותיו האינדיבידואליות של ילד, מאפשרות לו לבסס את יכולותיו לווסת את עצמו, ליצור מערכות יחסים משמעותיות, לתקשר עם הסובבים אותו, לפתור בעיות, להעלות רעיונות ולחשוב בהגיון.

המודל מדגיש את המרכיב הרגשי, את ההתקשרות על גווניה השונים כבסיס להתפתחות ואת השימוש ב”אפקט” (הריגוש והרגש) כמרכזי בביסוס הקשר המשמעותי של הילד עם מטפליו. ההנחה היא כי בני אדם פועלים בעולם מתוך הנעה רגשית וכי איתור מוטיבציה זו אצל הילד והתחברות אפקטיבית אליה, היא המאפשרת לו להתעניין בפרטנרים שלו לתקשורת, לתקשר עם העולם האנושי ולטפס בסולם השלבים.

כפי שנאמר קודם לכן, הנחת היסוד העומדת בבסיס המודל היא כי קשיי התקשורת של ילדים עם צרכים מיוחדים משפיעים על האינטראקציה שלהם עם הוריהם ועם העולם הסובב אותם ולכן גם מצמצמים את ההזדמנויות שלהם להתפתח וללמוד. היכולות ההתפתחותיות של ילדים מתגבשות כתלות בדרך בה הם חווים, רואים, ומארגנים את העולם ודרך מערכות היחסים שלהם עם הסובבים אותם. מטרת העבודה על פי מודל ה- DIR היא להגביר את המודעות והרגישות של ההורים לדרך המאוד מיוחדת שבה ניתן לתקשר עם או לתווך לילדיהם את העולם תוך הבנה של הפרופיל החושי שלהם והתגובות הרגשיות בעקבותיו.