מודל ה- DIR הינו מודל אינטגרטיבי להערכה וטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים בכלל וילדים על הספקטרום האוטיסטי בפרט. מקורותיו של המודל בגישה ההתפתחותית רגשית – הוא פותח מתוך מחקר ותצפיות על ילדים בעלי התפתחות תקינה ועל הוריהם על ידי דר' סטנלי גרינשפאן ז"ל וד"ר שרינה וידר בארה"ב, וכיום מהווה אחד המודלים המובילים בארץ ובעולם לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.
על-פי המודל, הבנת הקשיים ההתפתחותיים של ילדים מושתתת על זיהוי והבנת ההבדלים האינדיבידואליים – הביולוגיים הרגשיים והתפקודיים, אשר משפיעים על הדרך בה ילדים קולטים ומעבדים אינפורמציה ופועלים בעולם. המודל מתייחס להורה כמטפל העיקרי של ילדו ומתוך כך רואה את הצורך המשמעותי לתמוך בהורה ובהבנתו את ילדו ואת עצמו ולאפשר להם לחוות וויסות הדדי, אינטימיות, קשר, הנאה ושיתוף. את התשתית שעל פיה מתבוננים ומבינים את התפתחותם ואת יכולותיהם התפקודיות – רגשיות של ילדים.
ההנחה הראשונה היא שילדים מתפתחים בכל תחומי התפקוד במקביל ושתחום התפתחות אחד מושפע ומשפיע באופן ישיר על משנהו. זהו מרכיב
ה- D Developmental של המודל.
גרישפאן ווידר מתארים תשע יכולות רגשיות – תפקודיות, שלבים התפתחותיים אשר מהווים בסיס להתפתחותם של ילדים תחילה ומבוגרים בהמשך. יכולות אלו מתפתחות בשנות החיים הראשונות כתוצאה מאינספור התנסויות אינטראקטיביות עם דמויות משמעותיות ומספקות את הבסיס להתפתחות ה"אני" , היכולת לתקשר עם העולם האנושי, החשיבה והיכולת לפתרון בעיות.
שלבים התפתחותיים אלה הם: (1) וויסות עצמי, קשב ועניין בעולם. (2) אינטימיות ויצירת קשרים; (3) היכולת ליזימה ולתקשורת הדדית; (4) תקשורת מורכבת ופתרון בעיות; (5) רעיונות רגשיים; (6) חשיבה רגשית וחיבור בין רעיונות; (7) ממשחק לחשיבה סימבולית; (8) חשיבה רב ממדית; (9) חשיבה רפלקטיבית
ההנחה השנייה העומדת בבסיס המודל היא שכל ילד מגיע לעולם עם יכולות קונסטיטוציוניות אינדיבידואליות אשר דרכן ואיתן הוא קולט את העולם, מעבד אינפורמציה ופועל בו, זהו מרכיב ה- I Individual difference של המודל. ההתבוננות בהתפתחות על פי המודל מתבססת על הבנת היכולות האינדיבידואליות לקליטה ועיבוד של גירויים מן החוץ והפנים אשר משפיעות על האופן בו הילד חווה את העולם דרך ערוצי החוש השונים. לכל אחד דרך ייחודית לפעול ולנוע עם גופו בעולם. הבנת הדרך שבה כל אחד קולט ומעבד את העולם כמו גם פועל בו, מהווה את הבסיס להבנת עוצמותיו ויכולותיו של הילד/ההורה לצד חולשותיו ולפיכך מאפשרת להתאים תכנית טיפול אשר תותאם לצרכיו הייחודיים של ילד ומשפחתו.
ההנחה האחרונה היא שההתפתחות של תינוקות וילדים על מרכיביה השונים (מוטורי, קוגניטיבי, שפתי, רגשי, חברתי) מתרחשת בתוך מערכות יחסים אינטראקטיביות עם האנשים המשמעותיים להם. זהו מרכיב ה- R Relationship based של המודל. אינטראקציות אלה, המותאמות ליכולותיו האינדיבידואליות של ילד, מאפשרות לו לבסס את יכולותיו לווסת את עצמו, ליצור מערכות יחסים משמעותיות, לתקשר עם הסובבים אותו, לפתור בעיות, להעלות רעיונות ולחשוב בהגיון.
המודל מדגיש את המרכיב הרגשי, את ההתקשרות על גווניה השונים כבסיס להתפתחות ואת השימוש ב"אפקט" (הריגוש והרגש) כמרכזי בביסוס הקשר המשמעותי של הילד עם מטפליו. ההנחה היא כי בני אדם פועלים בעולם מתוך הנעה רגשית וכי איתור מוטיבציה זו אצל הילד והתחברות אפקטיבית אליה, היא המאפשרת לו להתעניין בפרטנרים שלו לתקשורת, לתקשר עם העולם האנושי ולטפס בסולם השלבים.
כפי שנאמר קודם לכן, הנחת היסוד העומדת בבסיס המודל היא כי קשיי התקשורת של ילדים עם צרכים מיוחדים משפיעים על האינטראקציה שלהם עם הוריהם ועם העולם הסובב אותם ולכן גם מצמצמים את ההזדמנויות שלהם להתפתח וללמוד. היכולות ההתפתחותיות שלנו מתגבשות דרך הדרך בה אנו חווים, רואים, ומארגנים את העולם – ודרך מערכות היחסים שלנו עם הסובבים אותנו. מטרת העבודה על פי מודל ה- DIR היא להגביר את המודעות והרגישות של ההורים לדרך המאוד מיוחדת שבה ניתן לתקשר עם או לתווך לילדיהם את העולם תוך הבנה של הפרופיל החושי שלהם והתגובות הרגשיות בעקבותיו.