מודל הDIR מציג תפישה התפתחותית כוללנית. הוא מתייחס להתפתחות הילד כמכלול שלם בו מתקיימות השפעות הדדיות בין נתוני הבסיס המולדים של הילד, נטיותיו, התפתחותו בתחומים השונים, ולאינטראקציה בין הילד לסביבתו האנושית.
המודל מגדיר שישה שלבים התפתחותיים-רגשיים , בגיל הרך, המהווים בסיס להתפתחות תקינה של ילדים והינם קריטיים להתפתחות שכזו. שלבים אלה מספקים את הבסיס להתפתחות החשיבה וההבנה של ה"אני" ולהתמודדות עם פתרון בעיות. כל שלב המתהווה בהתפתחותו של הילד, מתבסס והופך להיות מדרגה בדרך אל השלב הבא. ההתפתחות ממשיכה להתרחש כל הזמן בתוך אותו שלב ובמקביל, כאשר השלב מבוסס לפחות באופן חלקי, הילד עולה ומתחיל לפתח יכולות התואמות לשלב גבוה יותר. כל השלבים ממשיכים להתקיים באופן היררכי כל הזמן, אצל הילדים וגם אצלנו המבוגרים.
בשלב הראשון, על התינוק להצליח להגיע למצב של וויסות עצמי ועניין בעולם: הוא מנסה להתמודד עם כל המידע שמגיע אליו דרך גופו וחושיו, לווסת עוצמות ולסנן גירויים שלא מתאימים לו, לקלוט, להרגיש ולהתמקד בתחושות המשמעותיות עבורו. זוהי משימה מסובכת עבור תינוק קטן המגיע לעולם ולעיתים גם עבור ילדים ואנשים מבוגרים. כאשר התינוק מצליח להיות "מווסת" (כלומר: נינוח, רגוע וער) הוא פנוי להתעניין במה שקורה סביבו… (תינוק קטן יגלה את פניהם של הוריו, יביט בדברים המתרחשים בקרבתו). כאשר הוא מצליח לגלות ולהתעניין בעולם הקרוב שסביבו, יוכל לטפס אל השלב הבא.
בשלב השני, על בסיס היכולת שנרכשה בשלב הראשון, הילד מרגיש נינוח, הוא פנוי לקשר. הוא יביט על הוריו או על אנשים קרובים לו והם עליו, הוא יכנס איתם לתוך מצב של "קשב הדדי", מצב של קשר קרוב בו שני השותפים קשובים זה אל זה. הוא יחייך והם יחייכו אליו, הוא יביע מצוקה (בכי) והם יגיבו. הוא ירגיש שיש שם מישהו שאוהב אותו ושדואג לו. בהמשך, כאשר הילד גדל, הקשר ההדדי הזה יכול גם להכיל תכנים שליליים כגון כעס או של עצב, אבל בסיס הקשר הוא האינטימיות הראשונית הנוצרת כבר בתחילת חייו של התינוק. על בסיס היכולת לקשב הדדי והמשיכה אל קשר עם אנשים יוכל לטפס אל השלב השלישי.
בשלב השלישי, הבסיס שנרכש בשלב הקודם – הבנה שיש שניים בקשר (אני ואחר), מהווה קרש קפיצה להתקדמות. תחושת הביטחון בתוך הקשר, יחד עם תחושת ביטחון בגוף והתפתחות של יכולות מנטליות ומוטוריות, מאפשרים לילד להתחיל ליזום ולהוביל את הקשר. הוא מבין שיש משמעות לקולות ולסימנים שהוא נותן, גם אם הם מזעריים. תנועה מסוימת הופכת להיות בעלת משמעות אם השותף לקשר, מתייחס אליה. מבט עיניים הופך להיות בקשה, אם השותף לקשר קלט והתייחס אליו. בשלב זה נוצרות שרשראות קצרות של תקשורת לא מילולית של קולות, מחוות גוף, הבעות פנים וכדומה. ילד אשר יצליח להוביל רצף שכזה, מעין "פינג פונג" של סימנים בינו לבין השותף שלו, יוכל להמשיך גם לתקשורת מורכבת יותר בשלב הרביעי.
השלב הרביעי, מהווה שלב משמעותי ומורכב מאד. הוא כולל בתוכו תקשורת מורכבת והתפתחות של היכולת לפתרון בעיות. תחילה, הילד מתמודד עם בעיות פשוטות כמו לפתוח דלת של ארון סגור או להביא כיסא כדי להגיע לברז. בהמשך, יתמודד עם בעיות ההולכות ונהיות מסובכות וכוללות בתוכן את הצורך לפתרון בעיות המערב אנשים אחרים : כעת עליו לבקש, לדרוש, לוותר או לחכות, להכנס לקונפליקט עם ילדים או עם אנשים סביבו ולפתור אותו.
בשלב זה הילד מתחיל לגבש הבנה לגבי עצמו – הוא מבין שכוחותיו קיימים, אך הם מוגבלים. הוא מבסס תחושת "עצמי" ההולכת ונעשית ברורה. הוא לומד על הוריו , על הקשר בינו לבינם. הוא מתחיל להבין רמזים רגשיים ברורים (הכוללים בין היתר מה מותר ומה פחות מקובל), הוא לומד איך הסביבה הקרובה לו פועלת ומגיבה לו, מבין שיש דפוסים קבועים וברורים החוזרים על עצמם במגוון אופנים ומבין שיש לו חלק בנעשה סביבו, שהוא משפיע.
בשלב זה מתפתחת יכולת המשחק בחפצים . זהו משחק בו הילד משחק את המציאות, עם חפצים המייצגים דברים מציאותיים בסביבתו. טלפון משחק, פרי מפלסטיק, מברשת שיער, כפית ובובה ועוד אין סוף חפצי משחק, ישמשו את הילד כך שיוכל לייצג את העולם שסביבו. עדיין אין משחק דמיוני המערב חשיבה מופשטת, הילד מחקה את המציאות כפי שהוא רואה אותה.
עם ההתקדמות שלו בתוך השלב הרביעי, מתחילות להכנס מילים ראשונות, המשרתות את הילד ומאפשרות לו להרחיב את התקשורת שלו עם שותפיו. ההכרה של הילד בתחושותיו ורגשותיו, כוחו ומגבלותיו, ההבנה כי רצונו הוא לא בהכרח רצונו של מישהו אחר, יחד עם היכולת שלו לייצג בחפצים, לשחק בחיקוי המציאות ולהביע במילים ראשונות, מהווים ביטוי לביסוס תחושת העצמי של הפעוט והללו מבססים את המדרגה אל השלב הבא.
השלב החמישי הוא השלב בו מתחילים להיווצר רעיונות רגשיים ומתחילה להתפתח חשיבה מופשטת. הילד כבר משתמש ברצפים ארוכים של תקשורת ההולכים ומשתכללים. הוא רוכש עוד ועוד מילים המאפשרות לו יכולת ביטוי רחבה ומדויקת יותר. הוא מבין כעת כי מילה יכולה לייצג גם דברים מופשטים כמו פעולה, כוונה, משאלה או רגש.
הוא מתחיל להתנסות במשחק דמיוני המערב בתוכו רצפים קצרים של רעיונות. כך, הוא יכול לעבד נושאים המעסיקים אותו מתוך חיי היום יום או מתוך חיי הרגש שלו. חפצי משחק גם הם, מהווים בסיס לייצוגים רחבים יותר, לדוגמא: הצלחת שממנה הוא מאכיל את הבובה יכולה להכיל סוגי אוכל שונים שהוא אוהב או דווקא כאלה שאינו אוהב. הבובה ששוכבת, בוכה כי יש לה כאב בטן, הוא יכול להשתמש בסטטוסקופ, להיות הרופא שיעזור לה. בשלב זה רצפי המשחק קצרים. הם יהוו את אבני הבניין לרצפים המורכבים יותר שיופיעו בשלב הבא.
בשלב השישי הילד מתחיל לחבר רצפים שלמים של רעיונות במשחקי דמיון. החשיבה הולכת ומתפתחת, נהיית מורכבת ומאגדת יכולות מגוונות של הבנת תהליכים וסיבתיות. לדוגמא: הוא יתעניין, למה התינוק בוכה? מימדי הזמן והמקום הולכים ומתבהרים, מה שעוזר לו לדחות סיפוקים ולהבין שדברים קורים במקום ובזמן המתאים להם. לדוגמא: אמא נוסעת היום לסבתא שגרה רחוק (מקום) ולכן תגיע הביתה אחרי ארוחת הערב (זמן).
בד בבד עם הבנה של תהליכים בסביבתו, נעשה הילד מודע לרגשות האחר. הוא אף מגלה את יכולתו להשפיע על רגשותיו של האחר. יכולתו של הילד לבטא עצמו במילים, לייצר משא ומתן ורצונו להתנסות בחוויות מביאים אותו לשיח מתפתח עם הסובבים אותו. הוא מביא את השיח גם אל הזירה הסימבולית ובורא עולמות שלמים בהם קורים דברים, המבטאים את עולמו הפנימי ואת חוויותיו בעולם המציאות. ההתנסות בזירה הסימבולית תיתן לו מקום בו הוא יכול לשלוט בנעשה, לחוות חוויות שונות מחוויותיו במציאות. הוא מתנסה ביכולתו להשפיע, להתעמת, להיות חזק או חלש, אויב או אוהב וכל אלה בתוך מקום מוגן, סימבולי.
העיסוק בעולמות הדמיוניים מעסיק רבות את הילד, במידה ויש לו את הזמן, המקום והאביזרים לכך. עיסוק זה הוא בעל חשיבות מרכזית בהתפתחות הילד ובבריאותו הנפשית וכן ביכולתו לפתח חשיבה רגשית, יצירתית, מתפתחת. השלבים ההתפתחותיים מתבססים בשנות החיים הראשונות אך ממשיכים ומתפתחים לאורך המשך חיינו. הם מהווים את התשתית להתפתחות תקינה – לפיתוח קשרים בינאישיים, כישורי פתרון בעיות ויכולות חשיבה מופשטת.