רכיב זה מבוסס על ההנחה כי מרקם היחסים של ילד עם סביבתו האנושית, מהווה מרכיב קריטי וחשוב בהתפתחותו .
דרך מערכות היחסים שלו עם האנשים המשמעותיים לו, לומד הילד על עצמו ועל העולם. זהו הבסיס למעורבותו של הילד במתרחש סביבו, להתפתחותו וללמידה משמעותית שלו בכל תחום בחייו : בתחום המוטורי, השפתי, הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי. מערכות הקשרים והיחסים של הילד עם האנשים הקרובים לו ובהמשך גם עם אנשים נוספים במעגלים הולכים ומתרחבים, מלווים את הילד בדרכו בתוך המערכת המשפחתית, במסגרות החינוך השונות ובפעילויות הפנאי שלו.
ההנחה היא כי אינטראקציות המותאמות לצרכים המולדים הייחודים של הילד, לאופני העיבוד וקליטת המידע, לתחומי העניין שלו ולרגשותיו, מקדמות אותו, מתווכות לו את סביבתו הפיזית והאנושית ויוצרות עבורו גשרים לעולם הסובב אותו. הן מאפשרות לילד להבין טוב יותר את המתרחש סביבו, את המתרחש בתוכו ואת הקשר בין השנים.
התבוננות והקשבה לילד : לצרכיו החושיים- רגשיים וההתפתחותיים ולתחומי העניין שלו, מאפשרים היווצרותן של אינטראקציות מותאמות. המודל מדגיש מאד את חשיבות האפקט (הביטוי הרגשי) והרגש כמניע מרכזי בהוויית הילד ובהתפתחותו. התלהבות וריגוש, הנאה ועניין יוצרים אצל הילד מוטיבציה פנימית ללמידה והתקדמות.
מרכיב הליבה של הטיפול על פי המודל, ה- Floortime מבטא באפיוניו הייחודיים כדרך משחק, את התפיסה כי היכולות המהותיות והבסיסיות לוויסות, קשר, למידה וחשיבה נרכשות בתוך קשר המותאם לצרכיו. יתר מרכיבי ההתערבות הטיפולית עפ"י המודל (מרכיב העבודה הסנסו-מוטורית ומרכיב העבודה החצי מובנית), מתבססים גם הם על אינטראקציות רגשיות משמעותיות, המערבות משחק והנאה, ריגוש והתלהבות. הנחת היסוד של המודל היא כי באמצעות אותן אינטראקציות , ניתן ליצור הקשרים בעלי משמעות עבור הילד ולעזור לו ללמוד ולהתקדם בתחומי ההתפתחות השונים.