אחד מאפיוניו המרכזיים של מודל ה- DIR הוא הדגש שבלמידה באמצעות יחסים משמעותיים מוקדמים. אנו מאמינים כי בתוך התוכן של אינטראקציות אלו עם המטפל המשמעותי (הורה בד"כ), ההתפתחות מתרחשת. ניתן לראות זאת בשבועות הראשונים לחיי התינוק – הוא מתחיל לתקשר באמצעות קשר עין, תנועות גוף, הפקות קוליות ובכי. ההורה מנגד, מתחיל להבחין בין סוגי בכי שונים – בכי המסמן רעב, כזה המסמן עייפות ואחר שהוא בכי "מקטר" – והוא מתחיל להגיב בהתאם לכל אחד מהם.
ככל שילדים גדלים, הרפרטואר התקשורתי שלהם הולך ומתרחב, הולך ונעשה מורכב יותר ויכולותיהם בכל תחומי התפקוד האחרים הולכות ומתפתחות בהדרגה.
רוב הילדים יחפשו אחר אישור הוריהם לפעולותיהם, או יתורו אחר הגבולות ההוריים למעשיהם, הם יחקו את התנהגויות הוריהם (ישחקו כאילו הם מדברים בטלפון, יתאפרו או יתגלחו כמשחק) ובאמצעות התהליכים הללו ימשיכו ויתפתחו.
כהורים, אנחנו לא רק מלמדים את ילדינו מיומנויות, אנחנו למעשה מספקים משמעויות להתנסויותיהם ולהתנהגותם. ראו לדוג' את הסיטואציה בה ילד נופל ונחבל בברך. אם מבטו של ההורה יסמן פחד וחשש מן הנפילה, הילד יתחיל לבכות אולם אם מבט ההורה ישדר בטחון ומסר חיובי – הילד ייעמד על רגליו וימשיך לרוץ.
עבור רוב הדיאדות של הורים וילדים, ההורה נכנס באופן טבעי וספונטאני לתפקיד של המלמד והתומך בילד בהתנסויותיו. עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים, התהליך הזה מופר והוא אינו ספונטאני ורציף.
לדוג' – ילד אשר לא יחפש את מבט הוריו כשהוא נחבל בברכו, לא יקבל את הרמז העדין אשר מסייע לו להתארגן ולעבד את החוויה והוא יוותר עם עצמו בתוך החוויה הפנימית שלו. חשבו על ההורה אשר חש חסר מסוגלות ביכולתו להרגיע את ילדו, קושי ביכולתו לזהות מתי לילדו כואבת הבטן או מתי ילדו המתבגר זקוק לעזרתו כשמשהו קרה לו בביה"ס.
אחד הייעודים המרכזיים של תכנית DIR מקיפה הוא לסייע להשיב להורים את תפקידם ומקומם כמרכז העולם של הילד שלהם. באמצעות הבנה יסודית של הפרופיל של הילד המסויים ושל ההורה שלו אנו שואפים לנוע מנקודת התסכול לעבר מקום של אמפתיה, הצטרפות ותמיכה. בטיפול אנו מחפשים להעניק להורה את אשר מגיע לו – להיות עד להתפתחות וללמידה של ילדו.
יתרה מכך – אנו מאמינים כי כל הורה מכיר את ילדו הכי טוב, מבלה איתו הכי הרבה ויש לו קשר ייחודי עמו. לקשר זה יש ערך בל יתואר ביכולתו לקדם את הילד הלאה. במודל ה- DIR אנו מביאים להישגים באמצעות מערכת היחסים הזו ומדריכים הורים לעשות שימוש בטכניקות טיפוליות בתוך אינטראקציות יומיומיות. כך, הילד יכול לקבל התערבות טיפולית בתוך הקשר של יחסים משמעותיים עבורו ברמה יומיומית. Floor time יכול להיעשות בכל זמן ובכל מקום. הליכה לגן החיות, זמן אמבטיה וארוחות יכולים להיות זמנים מהנים, מחברים רגשית וטיפוליים.
הורים מעורבים לפיכך בכל שלב של התהליך הטיפולי בעבודה ע"פ מודל ה- DIR אם בזמן הטיפול עצמו בו ניתנת הדרכה ישירה המאפשרת התכוננות ודיוק המותאמות ההורית אל הילד ואל המקום בו הדיאדה נמצאת, אם בזמן הדרכת הורים עם או ללא סרטי וידאו מן הטיפולים או מתיעוד של משחק ההורים עם הילד בבית ואם בהדרכה ישירה בבית בזמנים שונים בהם נדרשת הכוונה וחשיבה משותפת.
הורים ומטפלים הם שותפים החולקים את תחומי התמחותם ויוצרים הזדמנויות התפתחות ולמידה טבעיות עבור הילד.